החלטה בתיק ב"ש 91489/07

1.          לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש קנס וחלף מאסר תמורתו, שניתן כנגד המבקש, ביום 21.2.2007 בבית-משפט לעניינים מקומיים ב- תיק פ' 01060010513 עד למתן פסק-דין בערעור  שהגישה המבקשת.

הערעור נסב על חומרת העונש בלבד.

2.          העובדות הצריכות לעניין

כתב-האישום נשוא התיק הפלילי זה הוגש בגין בנייה ללא היתר כנגד ארבעה נאשמים. המבקשת ובעלה הורשעו לאחר הודאתם. כנגד השניים האחרים יתקיימו הוכחות.

יוער, כי לא נגזר על המבקשת צו-הריסה כיוון שהתקבל לבנייה זו היתר, בדיעבד.

העונש שנגזר על המבקשת ובעלה: קנס בסך 1,500 ש"ח על כל אחד.

בבקשת עיכוב הביצוע לא פירטה המבקשת טענותיה למתן עיכוב ביצוע תשלום הקנס,  למעט: "אני פונה אליכם בבקשה לעיכוב ביצוע התשלום עד לקבלת תשובה של ועדת הערר".

מעיון בכתב הערעור עולה, כי הקנס שהוטל על המבקשת הינו מכביד. עוד ציינה כי אין לה היכולת לשלמו, ואי-תשלום הקנס יובילה, מחוסר ברירה, למאסר חלף קנס. המבקשת מגדלת 4 ילדים, עובדת במשרה חלקית (2,600 ש"ח בחודש); בעלה של המבקשת מחוסר עבודה ומוכר כנכה 60%.

בערעור גופו, מבקשת להפחית הקנס או לחילופין, לפרוס הקנס לתשלומים בני 100 ש"ח לחודש.

באת כוח המשיבהמתנגדת לבקשה, בטענה כי בעלה של המבקשת - מר שמחה ניסנוב - לא הגיש כתב-הערעור יחד עם המבקשת, ועל-כן אינה יכולה לבקש עיכוב ביצוע תשלום הקנס בסך 3,000 ש"ח - שהוא צירוף הקנס שהוטל על המבקשת יחד עם הקנס שהוטל על בעלה.

בהתייחס לסיכויי הערעור, טענה באת-כוח המשיבה כי הסיכויים קלושים, שכן מדובר בבנייה ללא היתר בשטח של 80 מ"ר, וגובה הקנס משקף התחשבות ניכרת במבקשת ובעלה. הקנס המירבי הניתן בחוק בגין עבירה זו הינו 67,300 ש"ח לכל אחד, ועל-כן, במקרה דנן, סך של 1,500 ש"ח לכל אחד הינו נמוך לפי כל אמת מידה ומבטא התחשבות במבקשת.

עוד טענה באת-כוח המשיבה, כי עצם הגשת הערעור כשלעצמו, אינה סיבה לעיכוב ביצוע העונש הכספי.

3.          המסגרת המשפטית

לא הרי עיכוב ביצוע עונש מאסר כעיכוב ביצוע תשלום קנס. תשלום הקנס אינו עלול, דרך כלל, לגרום לנאשם נזק בלתי-הפיך, שכן גם אם ישולם ניתן יהיה להחזירו במידת הצורך (השווה: ע"פ 1467/01 ג'אזי ווזווז נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(1), 1578 ; בש"פ 8574/96 (ע"פ 8573/96) מרדכי מרקדו נ' מדינת ישראל, תק-על 96(4), 61 ; רע"פ 2802/03 אלי סדון ו-2 אח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 2731 ).

אכן, לעיתים מסתבר כי הטלת הקנס תוביל בודאות למאסר החייב, חלף הקנס, בהתאם להוראותיו של סעיף 71 לחוק העונשין, התשל"ז-1977(השווה: ע"פ 9147/01  זאב בשן נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(4), 663 ). כך הוא, לעיתים, כאשר הנידון הוא אדם דל אמצעים, וסכום הקנס המוטל עליו גבוה ביותר. אולם ברובם של המקרים, נוטה בית-המשפט להימנע מעיכוב תשלום הקנס, ומסתפק בקביעת הסדרי תשלום התואמים יכולתו של החייב, לפי נתונים המוצגים בפניו.

4.          לגופו של עניין , מן המפורסמות, כי הגשת ערעור, היא כשלעצמה, אינה מונעת מבעד הזוכה לפעול על-פי פסק-הדין. צריך טעם מיוחד כדי שבית-המשפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. הנטל להצדיק מתן סעד זמני ממין זה מוטל על מבקש הסעד.

"טעם מיוחד"לעיכוב ביצוע מותנה בדרך-כלל בהצטברות שני גורמים אלה: סיכוי טוב לקבלת הערעור וקושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסק-הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון (ראו: ע"א 2965 ואח' אלי עטיה ואח' נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ(1), 668, 672 ; בש"א 8240/96 (ע"א 6626/96) איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5), 403 ).

באשר לעניינם של המבקשת ובעלה - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי בקשת רשות הערעור - לא מצאתי טעם מיוחד.